רוצה לדעת אחת ולתמיד האם את מכורה לפחמימות / חלק א
"אני אקח שורה אחת של שוקולד",
"רציתי לאכול פרוסת עוגה אבל יישרתי ויישרתי עד שסיימתי את כל העוגה",
נשמע לך מוכר?
גם את מרגישה כך לפעמים או תמיד?
זה שסוכר לא טוב לנו כולנו יודעים כבר,
אבל יש עוד חלקים בסיפור, כמו למה זה לא טוב ואיך אפשר ( אם בכלל ) לאכול במידה,
חלקים שאם נדע אותם נצליח לרדת במשקל, נצליח לשמור על משקל תקין ומאוזן לתמיד, ובא לציון גואל!
בואו ננסה לעשות סדר ושכל אחת תבחן את נקודת המוצא שלה ותבין סוף סוף את האתגרים העומדים בפניה.
דבר ראשון סוכר הוא חומר טבעי,
כלומר הוא מצוי בפירות, ירקות ודגנים, אגוזים,
ובמוצרים כמו נוספים כמו מוצרי חלב ומוצרים מעובדים ומתועשים.
כל עוד סוכר הוא חלק מהמוצר כמו שהוא מגיע, כלומר בטבע,
הוא מגיע עם סיבים תזונתיים, עם ויטמינים ועם מינרלים, עסקת חבילה טובה ובריאה.
ברגע שהתערבו איתו, עיבדו אותו, הוא מאבד מערכו התזונתי ולרוב אנחנו נשארים רק עם פחמימה ריקה ועם האפקטים שיש לסוכר על מערכות שונות כמו מערכת דם, כמו על הפרשות הורמונים שגורמים לשרשרת תהליכים בגוף.
זה מהבחינה הכימית.
אבל יש גם את הצד הנפשי, גם פה יש לצריכת סוכר השפעה.
מחקרים מראים שמה שהסוכר עושה למוח דומה למה שסמים עושים למוח- תחושה טובה, נעימה, רגיעה, לעוף...
בניגוד לסמים ולאלכוהול, שאחרי צריכתם יש כמה שעות של הנאה, עם הסוכר הסיפור קצת שונה.
ברגע שנגמר הביס, שבלענו אותו, נגמר הסיפור, ההשפעה הלכה.
עכשיו רוצים לשחזר את התחושה הנעימה, עוד ועוד... מה עושים?
נכון עוד ביס, מיישרים את העוגה, עוד קוביית שוקולד... כל אחד והמאכל העדיף עליו.
אולם התהליך הזה לא קורה אצל כולם,
כי אנחנו לא בנויים אותו דבר.
יש כאלה שאינם מכורים לתחושה הזו, הם מושפעים במידה ויכולים לשלוט ברצון ובתשוקה.
אבל יש רבים וטובים שהם טיפוסים מתמכרים ואצלם זה לא עובד,
לאחר אכילת מאכל שמכיל סוכר או פחמימה אחרת,
הם חשים עונג, הנאה שמקורה בהפרשת חומר מהאמיגדלה ( אזור במח- המח הפרימיטיבי )
שנקרא דופמין (הוא למעשה אחראי על תחושת העונג) ואז הגוף "עף" .
ואז נפתח מעגל/ מסלול כזה שהמח רוצה עוד מהתחושה המהנה הזו.
ברגעים אלה המח כאילו מנותק מהגוף,
הופך לישות עצמאית שכל מה שהיא רוצה זה לקבל את ההנאה שוב ושוב.
אין שליטה, פשוט פיזיולוגית, כימית, הורמונאלית, נפשית לא יכולים להפסיק,
או במילים אחרות מתמכרים לתחושת העונג.
גם כשאנחנו צורכים סמים או אלכוהול, אנחנו חשים הנאה,
צריכת כמות מסויימת מאחד מהחומרים הללו גורמת להפרשת דופמין בדומה למה שקורה אחרי צריכת סוכר,
אבל בשונה מהסוכר, הדופמין שנשאר במערכת זמן ארוך יותר ומשך ההנאה ארוך יותר!
כלומר ההשפעה של שתיית כוס יין יכולה להימשך כמה שעות ואין צורך לשתות עוד ועוד,
לעומת ביס מעוגה שמשחרר דופמין שנעלם מהמערכת במהירות ואז מה
- בדיוק- לוקחים עוד ביס ועוד ביס כדי לשחזר את תחושת העונג.
מה עושים?
המשך בשבוע הבא...
